ציטוטים ואזכורים
פסק דינו של כב’ השופט נ’ הנדל:
“על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967, אין הכרח אמנם למנות כונס נכסים לשם מימוש מקרקעין, אך המציאות מלמדת כי כיום נכסי המקרקעין נמכרים בהוצאה לפועל באמצעות כונסי נכסים (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 62 (2015)). תפקידו של כונס הנכסים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מרכזי וחשוב, במיוחד כאשר מדובר במכר מקרקעין. כונס הנכסים אינו משמש כנציגו של צד אחד בלבד, האחראי לדאוג בעיקר לאינטרסים של אותו צד, אלא כזרועו הארוכה וכ”קצינו” של בית המשפט.”
פסק דינה של כב’ המשנה לנשיאה (בדימ’) א’ רובינשטיין:
“… חברי איזכר את פסק דיני בע”א 8410/06 נקש נ’ בנק לאומי (2008). נאמר שם (פסקה ט”ז)
‘… כי כונס הנכסים אינו סוכנו או שלוחו של הנושה אשר הציע או ביקש את מינוייו, ולפיכך מחויבותו היא כלפי בית המשפט, ולא כלפי מי מבעלי הדין… וכיון שכונס הנכסים הוא קצין בית המשפט ופועל בשמו, עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, בנוסף לחובות האמון והזהירות כלפי הזולת לסוגיו, נושים ואחרים.’
וראו האסמכתאות שם. המשמעות היא, וראוי כי תילמד על-ידי המתמנים לכנוס נכסים (ראו על דרך הכלל ע’ מאור וא’ דגני על כונס נכסים (2015) שהזכיר חברי), כי עליהם למלא חובתם בקפדנות ובזהירות יותר מאשר אילו היה מדובר בנכס שלהם עצמם.”
” …ניתן לסבור כי ההגנה הקבועה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, במקרים רבים מטה את הכף יתר על המידה לטובתו של בעל הנכס. כך בעיקר באשר בסעיף 33 לחוק אינו מתחשב די הצורך בנתונים הפרטניים – הכלכליים ואחרים – של כל מקרה לגופו. בסעיף 33 לחוק, על לשונו, קובע קטגורית, כי בהתקיים תנאיו “יהיה המחזיק לדייר”. הדירה לא ניתנת למכירה כפנויה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. ואילו, סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, מחייב את רשם ההוצאה לפועל לשקול את המקרה על נסיבותיו, טרם פינויו של הדייר ובני משפחתו (על הקריטריונים לקביעת סידור חלוף על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ראו למשל רע”א 7700/95 שחר נגולה נ’ סמי חזן, פ”ד נ(1) 338 (1996); להרחבה ראו גם עודד מאור ואסף דגניעל כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 486-484 (2015)).”
החלטות בית המשפט המחוזי:
“אין בתיק זה, עם כל ההבנה, ותוך התבוננות על הליך המכר השני, נושא הדיון, פגמים היורדים לשורשו של עניין המצדיקים את ביטול המכר לצד שלישי, כאשר בין היתר נבחן האם חל שיהוי בהגשת הבקשה לביטול המכר ואם הקונה היה תם לב.
משהעסקה הושלמה, התמורה שולמה במלואה, החזקה בקרקע נמסרה לרוכשים – הרי זו סיטואציה של “מעשה עשוי” שמשמעותה כי לא ניתן להשיב את המצב לאחור (ראו לעניין זה: ע’ מאור וא’ דגני, על כונס נכסים, השדה המשפטי, 2015, בעמוד 239).
כאמור, אילו נפל פגם שורשי ומהותי באחד מהליכי המכירה, ניתן היה להורות על ביטול החלטת המכר ולרפא את הפגם, אף שכבר ניתן אישור למכר, אולם לשם כך על בית המשפט להשתכנע כי המדובר בפגם יסודי ומהותי – וזאת לא נעשה.”
“כשלעצמי, נדמה שגם הבנק וגם כונס הנכסים יהיו אדישים לזהות הרוכש, וכל המציע סכום גבוה יותר יהיה בו כדי לקדם את העניין, אולם במקרה דנן – אין עותרים המבקשים להשתתף כצד שווה בהליך ההתמחרות – אלא לרכוש את הזכויות בין מכח טענתם לזכות סירוב ראשונה ובין מכח זכות הפדיון – ככל וקיימת .
לגבי זכות הפדיון הקיימת לחייב, שאינה אלא פרקטיקה נהוגה, ולא דין מחייב (ראו: עודד מאור ואסף דגני, על כונס נכסים, השדה המשפטי) בעמוד 308, לא עשויה להיות מחלוקת.
השאלה דכאן היא ביחס לאפשרות של המבקשים לקבל את זכות הפדיון שקיימת לחייב (המשיב 4), מכח אותו הסכם שיתוף, ונדמה שלא פשוטה היא דרכם של המבקשים.”
“…נהוג לתאר את מתחם שיקול הדעת של רשם ההוצאה לפועל בכל הנוגע למימוש משכונים כמצומצם וכמוגבל לנושאים מסוימים בלבד:
…בספרם של עודד מאור ואסף דגני “על כונס נכסים” (עמודים 417-418) מצינו את הדברים הבאים:
“חייב בתיקי מימוש שעבודים אינו רשאי להעלות טענות באשר לעצם החיוב, תוקף שטר המשכנתה, טענות קיזוז ותביעות כנגד הנושה: ‘אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה’, או חיוב בחיובים מופרזים. טענות הנוגעות לגובה החוב אינן מהוות עילה למניעת ביצוע המשכון, מתוך הנחה שגם אם החוב קטן מן הנטען עדיין ניתן לממש את הנכס ולשלם את היתרה לחייב. לשם דיון בכל אלה, על החייב לפנות לבית המשפט ולבקש עיכוב הליכי ביצוע המשכנתה….”
“עם זאת ציין בית משפט קמא, כי בתפיסה שזכות זו היא מוחלטת נגסה הפסיקה אשר קבעה, כי ייתכן שחובת תום הלב תאפשר לחייב אדם לתת פטור, גם אם לא הסכים לכך, בהעדר נסיבות מיוחדות בהן הוכיח החייב שימוש אחר לפטור ממס שבח. באותם המקרים, עקרון תום הלב מחייב שזכות הפטור תצטרף לנכס הממומש ותהווה חלק ממנו. בית המשפט עמד על הצורך לאזן בין זכותו של החייב לשמור לעצמו את הפטור לבין התוצאה של אי השימוש בו העשויה להיות הרסנית ולגרום לנזק. מעבר לחובת הקטנת הנזק החלה על החייב נקבע אף, כי התנגדות לשימוש בפטור ממס שבח שכל מטרתה גרימת נזק ליריב ,אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב בניהול ההליך. בהקשר זה הפנה בית משפט קמא לה”פ (מחוזי ת”א) 458/06 גבאי נ. בנק המזרחי בע”מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25/6/06) ולספרו של כבוד השופט עודד מאור “על כונס הנכסים”, בהוצאת “השדה המשפטי בע”מ”, עמ’ 528.”
“נוסחו הקודם של סעיף 76 לחוק ההוצל”פ, לפני תיקון 29 (הרפורמה בחוק ההוצל”פ בשנת 2009), קבע כי חלוקת כספי המימוש תעשה באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהנושים.
בדברי ההסבר להצעת החוק (תיקון 29), אשר שינתה את נוסח סעיף 76 לחוק נאמר, כי המחוקק ביקש “לתמרץ זוכים לנקוט בהליכים לשם אכיפה יעילה של חובות ולמנוע מצב שבו כל הזוכים, הן אלו שנוקטים בהליכים והן אלו שיושבים בחיבוק ידיים, ייהנו בצורה שווה מפירות נקיטת ההליכים” (ראו לעניין זה גם “על כונס נכסים” עודד מאור, אסף דגני, בעמ’ 637-639 והפסיקה המובאת שם).”
“בעניין אחד יש ממש בטענתם של המבקשים והוא כי כונסי הנכסים לא הגישו דין וחשבון על פעילותם ככונסי נכסים עם סיום תפקידם. הליך זה של מתן דו”ח מתחייב ממסגרת תפקידם של דוויק והיקרי ככונסי נכסים. כל אימת שמתרחשת פעולה משמעותית להליך הכינוס, על כונס הנכסים לדווח לגורם הממנה (עודד מאור ואסף דגני, על כונס הנכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 335 (2015))”
“בהתאם, נקבע כי דינו של מפרק לעניין דיני הארנונה כדינו של מחזיק. כפי שמצינו ברע”א 7037/80 עיריית ראשון לציון נ’ עו”ד וינבוים (19.6.2012), בו ערך בית המשפט העליון דיון ממצה בסוגיית מעמדו של כונס נכסים, כפי התובע שלפנינו וקבע, כי דינו כדין מחזיק החב בארנונה. אמנם באותו פס”ד היתה התוצאה שונה, אך זאת נוכח העובדה כי החייבים המשיכו להתגורר בדירה מושא הכינוס. על כן, הדגיש בית המשפט כי בעניין אשטרום עמד הנכס ריק, ומכאן השוני בתוצאות הפסיקה.
(וראה גם גפני, כינוס נכסים הלכה ומעשה, התשס”ג – 2014 בעמוד 337 וכן בעמודים 797 – 799 ; מאור ודגני. על כונס נכסים, [2015] עמוד 550 ואילך).”
“כונס הנכסים מהווה “זרועו הארוכה” של רשם ההוצאה לפועל ומתוקף כך חב לרשם חובת “נאמנות ראשונה: “בניגוד לרשם הספון בלשכתו וממלא תפקיד שיפוטי, על כונס הנכסים לצאת לשטח, לבקר את הנכס שבכינוס, לשוחח עם המעורבים, לקבל הצעות מחיר והצעות רכישה ולהיות בקיא בפרטי העניין, לביצוע מיטבי של העסקה, היא מטרת כינוס הנכסים” (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 239 (2015)).”
“אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת כב’ הרשמת ובאופן התייחסותה להוראת סעיף 8(1) לפקודת המיסים (גבייה).
סעיף זה קובע כך:
“אם לא נמצאו די מטלטלים משל הסרבן בביתו או בקרקעותיו, ואם נראה לאחר חקירה שיש לו לסרבן נכסי מקרקעין שאפשר למכרם לשם תשלום הסכום המגיע ממנו, בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים על שמו, הרי אם הוכח לממונה על הגביה כי אמנם אין לו לסרבן די מטלטלים, רשאי הוא להוציא כתב הרשאה למכירת אותם נכסי מקרקעין או חלק מספיק מהם באותו אופן כאילו נמכרו עפ”י צו מאת בית משפט מוסמך לשם סילוק חוב שבפסק דין:
בתנאי כי –
(א) אם נכסי מקרקעין אלה מהווים, כולם או מקצתם, בית התפוס ע”י הסרבן, יש להשאיר לו או לדאוג לכך שתישאר לו דירה אשר לדעת הממונה על הגביה תהא נחוצה למענו ולמען בני ביתו;
(ב …
לדעתם של מאור ודגני (ע’ מאור, א’ דגני, על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית, 2015, עמ’ 406-461) – “הוראה זו רחבה יותר מהוראות הסידור החלוף בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. מלשון הסעיף בפקודת המסים עולה כי הוא אינו עוסק בהבטחת מקום מגורים בדרך של פיצוי או שכירת דירה חלופית, אלא מורה להותיר לחייב נכסים מתוך נכסיו הקיימים, בהתאם לצרכים הבסיסיים של החייב ובני משפחתו. כלומר, אם בבעלות החייב שתי דירות מתאימות למגורים, ניתן למכור אחת מהן בתנאי שהדירה השנייה תיוותר להבטחת מגורי החייב ומשפחתו. אם בבעלות החייב דירה אחת בלבד המשמשת אותו ואת בני משפחתו – לא ניתן למכור אותה כדי לפרוע את חוב המס… לאור הגנה זו פועלות רשויות המס למימוש הנכסים העודפים של החייב ואל למימוש הנכסים הבסיסיים הדרושים למחייתו… מאחר שתקנה 28 לתקנות המסים (גביה) מחילה על ביצוע כתבי הרשאה את הוראות חוק ההוצאה לפועל ‘בשינויים המחויבים’, דומה שהוראת סעיף זה גוברת על הוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל“.
סבורני, כי פרשנות זו להוראת סעיף 8(1) לפקודת המסים (גבייה) היא אכן הפרשנות המתבקשת מקריאת לשון הסעיף, ובמילים אחרות – אם אין לחייב דירה נוספת המתאימה למגורים, לא ניתן לממש את השעבוד אשר הוטל עליו מתוקף פקודת המסים (גבייה). על כן, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת כב’ הרשמת לגופו של עניין.”
“ מינויו של כונס-הנכסים בידיו של בית-המשפט נעשה מכוחו של סעיף 75 לחוק בתי המשפט. הוראה זו קובעת כי כל בית-משפט אשר דן בעניין אזרחי מוסמך לתן כל סעד ככל שימצא לנכון בנסיבות שלפניו. כונס-הנכסים הוא “פקיד” בית-המשפט (“Officer of the Court“) ולא בנקל יורה בית-המשפט על החלפתו או על סיום-עבודתו קודם זמנה. “החלפת כונס נכסים במהלך ההליך היא אירוע בעל משמעות דרמטית לתיק ולא יתאפשר בנקל” (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 626 (2015)). ככלל, החלפתו של כונס-נכסים תיעשה רק במקרים חריגים, שבהם נפל פגם מהותי בפעולותיו (שם, בעמ’ 629).”
“בסוג העסקאות המדובר בהן הנכס נמכר כפי-שהוא, הכלל המורה “ייזהר המוכר” הופך לכלל “יזהר הקונה”. ואולם, אין בכך כדי לשלול את אחריות המוכר, ובמקרה זה המבקש – כונס הנכסים, לנזקים שנגרמו לנכס בין שכלול ההתקשרות ובין מסירת החזקה בנכס:
“כונס הנכסים אחראי על הנזקים שנגרמו לנכס במהלך כל התקופה שבין ההתקשרות בעסקה לבין מסירת החזקה לקונים. פסק דין בעניין זולברג (ת”א (מחוזי י-ם) 2383/01 זולברג נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.03.2009) – נ. פ.) שדן בהרחבה בתנית AS IS זו, עוסק במקרה שבו נמכרה לרוכשים דירה בעלת גימור ועיצוב פנים יפהפה, לרבות חיפוי עץ על הקירות, כלים סניטריים מעולים, דלתות זכוכית ועוד. הנכס נמכר לצד ג’ כשבעליו עוד נמצאים בו, ורק לאחר המכר פונה הנכס. המהלך הפינוי הרסו החייבים את הנכס כליל: חיפויי העץ נשתלו, הכלים הסניטריים נלקחו ופורקו, וגם כך מעקות, דברי ריהוט מובנים, שטיחים מקיר לקיר, מזגנים ולדתות. בסופו של דבר נמסר הנכס לרוכשים כשהוא הרוס לחלוטין. כונס הנכסים טען כי הרוכשים התקשרו בעסקה AS IS, אולם בית המשפט דחה את הטענה…” (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 184 (2015)).”
“נפסק, כי אף שעל בית המשפט לקחת בחשבון את היקף הפעולות שנדרש כונס הנכסים לבצע, את תקופת פעילותו ואת המאמץ שהשקיע (ספרם של עודד מאור ואסף דגני “על כונס נכסים”, עמ’ 590), בסופו של דבר:
“אין לצפות כי בית המשפט יאשר שכר טרחה בשיעור לא סביר רק משום שכך מתקבל מחישוב אריתמטי וניתן להפחיתו במקרים מתאימים” (מאור ודגני שם, בעמ 594).”
“בתפיסה כי זכות זו היא מוחלטת נגסה הפסיקה אשר קבעה כי ייתכן שחובת תום הלב תאפשר לחייב אדם לתת פטור גם אם לא הסכים לכך, בהעדר נסיבות מיוחדות בהן הוכיח החייב שימוש אחר לפטור ממס שבח. באותם המקרים, עקרון תום הלב מחייב שזכות הפטור תצטרף לנכס הממומש ותהווה חלק ממנו. בית המשפט עמד על הצורך לאזן בין זכותו של החייב לשמור לעצמו את הפטור לבין התוצאה של אי השימוש בו העשויה להיות הרסנית ולגרום לנזק. מעבר לחובת הקטנת הנזק החלה על החייב נקבע אף כי התנגדות לשימוש בפטור ממס שבח שכל מטרתה גרימת נזק ליריב , אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב בניהול ההליך. ראה ה”פ (מחוזי ת”א) 458/06 גבאי נ. בנק המזרחי בע”מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25/6/06) ובספרו של כבוד השופט עודד מאור “על כונס הנכסים”, בהוצאת “השדה המשפטי בע”מ”, עמ’ 528.”
“בספרם של ע. מאור וא. דגני, על כונס נכסים (התשע”ה-2015),צוין כי העברת כספים מקופת הכינוס כנגד כתבי שיפוי ממוסד בנקאי היא פרקטיקה מקובלת ואף רצויה (עמ’ 340) כדלקמן:
‘פעמים רבות מעבירים כונסי נכסים כספים לזוכה כנגד כתב שיפוי. העברה זו מסייעת להקטנת נזקי החייב באמצעות הפחתת הריביות השוטפות שהוא משלם, ויש להתיר זאת ברצון, בתנאי שאישר זאת הרשם וכל עוד מדובר במוסד בנקאי שאין ספק כי יוכל להחזיר כספים. ..'”
“. . .כאשר שווי הנכס המשועבד עולה על החוב לנושה המובטח, קיימת חזקה כי ישנה מחלוקת בין הנושה המובטח לנאמן ולכונס הרשמי באשר לאופן מימוש הנכס. לפיכך, יש צורך בפיקוח מהותי של בית משפט של פשיטת הרגל על אופן מימוש הנכס, והדבר ניתן להיעשות באמצעות פיקוח של הנאמן בפשיטת הרגל על הליך המימוש שמנוהל בלשכת ההוצאה לפועל. לנאמן מוקנית זכות לבדוק את הנכס הממושכן ואף לפדות אותו מהנושה המובטח (סעיף 129 לפקודה). (להרחבה ראו הפרק “כינוס נכסים בהוצאה לפועל לצד הליך פשיטת רגל” בספרם של ע’ מאור וא’ דגני על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (2015) 505-493).”
“כונס נכסים, בין אם מונה לפי חוק ההוצאה לפועל תשכ”ז – 1967, פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ”ג – 1983, או לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד – 1984, חב חובת זהירות מוגברת כלפי כל מי שעשוי להיות מושפע מפעילותו. הכונס חב חובת זהירות גם כלפי צדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בהן זכויות הראויות להגנה. חובות האמון ותום הלב הינן חובות קוגנטיביות ולא ניתן להתנות עליהן או לצמצם את היקפן בתניה חוזית (ראה: ע. מאור וא. דגני, על כונס נכסים, כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית [התשע”ה – 2015] עמ’ 316). “
” כונס הנכסים חייב להיות מיומן וזהיר, וחובת הזהירות שלו מוגברת ורחבה גם כלפי צדדים שלישיים. אין שוני בין פעולתו של כונס נכסים בתוקף תפקידו, לבין חובותיו של עורך דין, שכן הוא פועל בשני התפקידים יחדיו, כונס נכסים ועו”ד. גם עו”ד המבצע פעולות משפטיות עבור לקוחו חב חובת זהירות כלפי אנשים אחרים, העלולים להיפגע מפעילותו. קל וחומר כונס הנכסים אשר עליו מוטלות חובות מוגברות אף יותר (ראה והשווה: ע. מאור וא. דגני, על כונס נכסים, כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית [התשע”ה – 2015] עמ’ 317)”
“מקום בו לא הוגבלה סמכותו של רשם ההוצאה לפועל בקביעת שכרם של כעורכי דין וכונסי נכסים ודאי, עליו לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה על עובדותיו תוך שקילת השיקולים שנלקחים אף במקרים של מימוש משכנתאות.
בספרם “על כונס נכסים” 590 (2015), עמדו המלומדים כב’ השופט עודד מאור ועו”ד אסף דגני על השיקולים אשר נשקלים בקביעת גובה שכר הטרחה של כונס נכסים בהוצאה לפועל שלא במימוש משכנתאות, וכך קבעו:
‘בעבר היה נהוג שכר טרחה בשיעור של 6%- 10% מגובה החוב: “בהתחשב עם היקף הפעולות ואורך הזמן שבו מתחיל כונס הנכסים ומסיים את המשימה שהוטלה עליו”. בהמשך נתגלעה מחלוקת אם על השכר להיגזר מערך החוב, או מערך הנכס הממומש. ליישוב המחלוקת נקבע כי בהעדר הכרעה בין אחוזים מגובה החוב לאחוזים משווי הנכס, יש לשקול בכל מקרה לפי נסיבותיו , לרבות מידת המאמץ שהשקיע כונס הנכסים , משך הפעילות , טיב הנכס וכינוס הנכסים , שכר טרחה נוסף אם נפסק בתיק , והאם קיימים הבדלים ממשיים בין גובה הנכס לגובה החוב;וכל זאת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אנו סבורים כי יש לגזור את שכר הטרחה מערך הנכס הממומש, שהרי טיב עבודת כונס הנכסים תלוי בערך הרכוש שהוא ממומש, ולא בגובה החוב. מימוש נכס יקר מצריך אחריות רבה, מימומנות רבה וניסיון, ועל שכר הטרחה להיות בהתאם לעבודה שנעשית.’
שיקולים אלו הנלקחים בעניין כונסי הנכסים צריכים בהקבלה ע”פ העניין אף להילקח בעניין שכרם של עורכי הדין ע”פ נסיבותיו של כל מקרה ומקרה…”
“אני סבור, כי החייב נזכר להעלות טענה זו, בשיהוי ניכר ועצם העלאתה באיחור ניכר, על אף שהחייב ניהל מו”מ עם עו”ד עבוד בתפקידו ככונס נכסים , לא טרח להעלות כל טענה בדבר פסלות כונס הנכסים, תקופה משמעותית, למעלה משנה וחצי ממועד כניסתו לתפקיד, מלמדת כי לחייב/המבקש, לא היתה כל טענת פסלות כלפי הכונס ואם היתה לו הוא ויתר עליה ביודעין.
טענה זו ומהיקש מהדין האזרחי, יש להעלותה בהזדמנות הראשונה. ראו ספרו של כב’ השופט עודד מאור, “על כונס נכסים”, עמ’ 108 ולפיה ציטט בהסכמה, שטענת פסלות אינה בגדר נשק סודי, שאותו שומר מי שגורס בדבר קיומה של עילת פסלות עד שיבוא מועד נוח להעלותה.”
“טענת הכונס בדבר העדר חזקה בנכס נובעת מהפסיקה בכל הכרוך בחיוב כונס בחובות ארנונה ומיסים שונים החלים על הנכס אשר בכינוס. הפסיקה קבעה כי המחזיק הוא האדם בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס ואינו חייב להיות המחזיק בפועל. די בכך שהוא המחזיק למעשה ולו מוקנית אפשרות השליטה על הנעשה בנכס. ראה בע”א 739/89 מיכקשוילי נ. עיריית תל אביב יפו, פ”ד מה‘ (3) 769. ובספרם של כבוד השופט עודד מאור ועו”ד אסף דגני “על כונס הנכסים” עמ’ 550.”
“הפסיקה העמידה את שכר הטרחה הפסוק בהוצאה לפועל על 6 אחוזים עד עשרה אחוזים מערך הרכוש הממומש על-ידי כונס הנכסים. בתוך מתחם זה מובאים בחשבון היקף הפעולות שנדרש כונס הנכסים לבצע, תקופת פעילותו של כונס הנכסים והמאמץ שהשקיע, תוך שקילת כל הנסיבות הקשורות בהליך (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 590 (2015)).”
” ‘ככלל, מינוי שני כונסי נכסים יחדיו על אותו נכס, איננו רצוי. מינוי זה עשוי לסרבל את ההליך, להוביל לבירוקרטיה מיותרת ולחיכוכים בין בעלי התפקיד אשר יקשו על מימוש הנכס ועל רשם ההוצאה לפועל, שימצא את עצמו מגשר בין שני כונסי הנכסים, כפי שנאמר באחד המקרים: ‘חזקה על בית המשפט שלא ימנה שני כונסי נכסים שיעמדו ויתחרו ביניהם’ ‘ (ראו: עודד מאור ואסף דגני, על כונס נכסים, השדה המשפטי, 2015 בעמוד 105).”
“כמוּשכלה, ככל שלא נקבע אחרת, כונס-הנכסים רשאי לבחור באיזה שיטה למכור את הנכס. הוא אינו מחויב לשיטה ספציפית, ויכול לבצע התמחרות או מכרז וגם לנהל משא-ומתן פרטני עם כל מציע ומציע. הכונס יבחר את השיטה המתאימה להשאת התמורה לפי הנסיבות ולפי אופי הנכס הנמכר (ראו עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 287 (2015)).”
‘שותף במקרקעין אינו יכול לכפות על שותף אחר את המשך יחסי השיתוף במקרקעין. כל שותף זכאי לדרוש בכל עת פירוק שיתוף במקרקעין המשותפים. זהו הכלל שכונה בפסיקה ‘עיקרון העל בפירוק שיתוף’, והוא העיקרון הבסיסי המנחה את בית המשפט בבואו להכריע בתביעות לפירוק השיתוף’ (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 468 (2015). ראו, עוד, והשוו ליהושע ויסמן דיני קנין: בעלות ושיתוף 280-279 (1997) ולמובאה שם, בה”ש 6).”
“ככלל, מעמידה הפסיקה את שכר טרחת כונס הנכסים על 6%-10% משווי מימוש הנכס. בתוך מתחם זה מובאים בחשבון היקף הפעולות שנדרש כונס הנכסים לבצע, תקופת הפעילות, המאמץ שהושקע, תוך שקילת כל הנסיבות הקשורות בהליך. (ע. מאור וא. דגני, על כונס נכסים, כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (הוצאת השדה המשפטי בע”מ, 2015), עמ’ 577 והאסמכתאות שם).”
“אם לדייק, למעשה גם בתי המשפט שנקטו בגישה השנייה, סברו שמשעה שהכונס בתיק המימוש הפסיק ההליך נוכח הסדר, רשאים הזוכים הרגילים לפעול – בין בתיק המימוש ובין בתיק הרגיל – נגד הבטוחה. כך או כך, הכל מסכימים כי זוכה רגיל לא ייהנה מהתנאים המיוחדים והמקלים להם זכאי זוכה מובטח מכוח הסכם משכון/משכנתה (לקריאה על ההבדלים בין תנאי מימוש הבטוחה ראו ע’ מאור וא’ דגני, על כונס נכסים, 102, 624 (2015)). “
“לסיכום חלק זה יפים הדברים הבאים, ‘בעסקאות רכישה בהוצאה לפועל, לצד אחריותו המוגברת של כונס הנכסים, מוטלת אחריות גם על הרוכשים, שמחויבים לבדוק היטב את הנכס בטרם רכישתו. עסקאות רכישה בכינוס הן ככלל עסקאות IS AS, שבהן הרוכש נוטל על עצמו את הסיכונים והאחריות לבדיקת הנכס. זאת משום שבעל התפקיד בעסקאות אלה הוא בעל בקיאות ‘סבירה’ לעומת בקיאות ‘מובהקת’ בפרטי הממכר. בעסקאות אלה מתהפך הכלל המורה ‘ייזהר המוכר’ והופך ל – ‘ייזהר הקונה’. הרוכש מחויב לבדוק היטב את הנכס ובכך גם את ההיבטים המשפטיים הכרוכים ברכישתו’ (ע’ מאור, א’ דגני, על כונס נכסים עמ’ 183 (2015)).”
…”ראשית, משהעסקה הושלמה, התמורה שולמה במלואה, החזקה ברכב עברה לידי המבקש וכך גם הרישום במשרד הרישוי, הוגש דוח כספי סופי והתיק נסגר, הרי שעניין לנו ב”מעשה עשוי”. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר במיטלטלין שחלוף הזמן כשלעצמו משפיע על שווים. שנית, המבקש חדל מלפעול משך תקופה ארוכה. למעשה רק כחודשיים לאחר שאושר המכר טרח לפנות לכונס הנכסים, ורק כחמישה חודשים לאחר אישור המכר פנה בבקשה זו. . . . שלישית, פרק הזמן הרב שחלף מאז נמצא הרכב בחזקתו ושימושו של המבקש, גורר טענות בדבר המועד בו נגרמו לרכב הנזקים הנטענים, כמו גם לשימוש שעשה המבקש ברכב וערכו. עניינים אלו חורגים מגדר הסמכות שהוענקה לרשם ההוצאה לפועל. כבר נפסק כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון בבקשת רוכשים או כונס נכסים לביטול המכר מחמת הפרת חוזה, וכך גם אינו רשאי להכריע במחלוקות כספיות בין הרוכשים ובין כונס הנכסים (ראו ע’ מאור, א’ דגני, על כונס נכסים עמ’ 308 (2015) והמקורות הנסקרים שם).”
“מטרת העברת הכספים לבנק עוד טרם השלמת העסקה הייתה צמצום צבירת רביות חובה על החוב. בדיון טען החייב כי מטרת העברת כספים מקופת הכינוס לזוכה לא נעשתה כדי להיטיב עמו ולצמצם את צבירת רביות החובה. טענה זו מופרכת מתגובת הבנק מיום 2.8.15 ; שם בסעיף 22 ס”ק ה’ ו-יח’ כתב הבנק מפורשות כי העברת הכספים לידיו נעשתה לשם הקטנת נזקי החייב. אין חולק כי מטרת העברת כספים טרם השלמת העסקה, המהווה חלוקה זמנית של קופת כינוס למוסדות שאיתנותם ברורה, מטרתה הקטנת נזקי החייב באמצעות הפחתת ריבית חריגה נצברת. [ראה בעניין זה עודד מאור ואסף דגני, על כונס נכסים, 2015, הוצאת השדה המשפטי, ע’ 788-789].”
“מקובלת עלי בעניין זה עמדת החייב לפיה עבודת הכונס בתיק דנן, היתה בבחינת עבודה רגילה, המחוייבת מתוקף תפקידו וכי היא לא חרגה מהרגיל באופן כזה שמזכה בתוספת בגין מאמץ מיוחד. אכן היתה התנהלות ארוכה מול החייבים והבעלים הרשום אך כיון בפעולות שנדרשו בתיק, משך הזמן של מימוש הנכס, סכום המכר שהתקבל ומורכבות תהליכים מצביע כי אין מקום לחריגה מהמקובל כפי שמבקש כונס הנכסים.
לעניין זה ראה ספרם של כב’ השופט עודד מאור ועו”ד אסף דגני, “על כונס נכסים- כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית”, שם בעמ’ 593 נכתב כי:
“תוספת מאמץ מיוחד ניתנת לא בשל “עבודה אינטנסיבית” גרידא, אלא בשל “פעולות מיוחדות” והפירות שהניבו. הדין הרצוי אף שואף להבדיל בין בעל תפקיד שפעל כך, ובין בעל תפקיד אשר לא ערך אלא פעולות רגילות, אף אם השקיע בכך שעות עבודה ו”מאמץ” רב”.“
“…פסיקות של בתי משפט השונים קבעו כי לרשם אכן יש שיקול דעת לסטות מהוראות התקנות במקרים חריגים, וכי כל מקרה ייבחן לגופו, ותיבחן מידת המאמץ שהשקיע או לא השקיע כונס הנכסים בעבודתו (ר’ על כך בהרחבה, עודד מאור ואסף דגני, “על כונס הנכסים”, הוצאת השדה המשפטי, עמ’ 587-590).”
“…מצאתי להפנות את ב”כ הזוכה לספר החדש והמאלף של המלומדים השופט עודד מאור ועו”ד אסף דגני “על כונס נכסים” עמוד 194, הקובע, ובצדק רב, כי “רשם ההוצאה לפועל רשאי להפעיל שיקול דעת רחב בקובעו את טיב הערובה וגובהה” ולמכלול השיקולים המפורטים במקור זה, לרבות אלו המובאים בפסק דין בנק הפועלים נ’ אלעד הנזכר.”
“לרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת רחוב אם למנות כונס נכסים ולקבוע את זהותו (ראה רע”א 4932/14 וולך נ’ עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע”מ (15.07.14) [פורסם בנבו] ובתוך כך רשאי רשם ההוצאה לפועל לשקול, לדוגמה, אם כונס הנכסים המיועד הוכרז בעצמו כחייב מוגבל באמצעים או פושט רגל ובמצבים אלה לשלול את כשירותו למינוי (ראה ספרם של כבוד השופט עודד מאור ועו”ד אסף דגני, על כונס נכסים, עמ’ 95).”
“לסיכום, מאור, שופט שלום המשמש ערכאת ערעור על החלטות רשמי הוצאה לפועל, ומי שהיה רשם הוצאה לפועל בעצמו; ודגני, עו”ד פעיל העוסק בכינוס נכסים באופן רציף ותדיר, מביאים איש איש את ניסיונו העשיר, לצד תפיסתו המשפטית, ויחד יוצרים תמונה שלמה ומרהיבה, מלאת פרטים וחדה בצבעיה, מעוררת השראה ומעודדת למחשבה – של נושא כינוס נכסים בהוצאה לפועל.”
“הדילמה אשר בה נתקל רשם הכינוסים איננה פשוטה כלל ועיקר: הבנק שהוא הזוכה בתיק מבקש את סגירת התיק כאשר אין עוד חוב כלפיו והוא נפרע במלואו. לכאורה, באין חוב אין עוד הצדקה להמשך הליך הכינוס ולהותרת התיק על כנו. מנגד, מכהן כונס ממונה מטעם הבנק על נכסו של החייב, בהליך כינוס פעיל, ועולה כי קיימים חובות אחרים לנושים בלתי מובטחים, אשר זכאים אף הם לפירעון חובם מכספי מימוש נכסו של החייב. במצב שכזה, אין לכאורה כל הצדקה להותיר את החייב בבעלות נכס נדל”ן בעל ערך רב (רכיב ההון העצמי בניכוי יתרת המשכנתא) בעוד נושיו הבלתי מובטחים נדחים, ניצבים בפני “שוקת שבורה”, ואינם נפרעים כדי חובם.
הדילמה הנ”ל הוכרעה בהלכת עמרן מיכאל(3), תוך אימוץ גישה שאיננה חפה מקשיים, אותה אסקור במאמר זה.
(3) רע”א (מחוזי ת”א) 49241-12-10 עמרן נ’ בנק מזרחי טפחות בע”מ (נבו) רע”א 867/13 עמרן נ’ בנק מזרחי טפחות בע”מ (נבו). חשוב לציין: כי הערעור בבית המשפט העליות נדחה מבלי להתייחס לגוף פסיקת בימ”ש המחוזי. השופט עודד מאור ועו”ד אסף דגני בספרם “על כונס נכסים”, בעמ’ 621 סבורים כי זוהי ההלכה הנוהגת.”
