פתח דבר
(מתוך הספר)
מאז שניתן פסק הדין בבג”ץ פר”ח בשנות התשעים של המאה הקודמת, הועבר כובד המשקל בהליכי הוצאה לפועל מנקיטת הליכים כלפי גופו של חייב לעבר נקיטת הליכים כלפי רכושו של החייב. הליך של כינוס נכסים נגד רכושו של חייב עשוי לייתר פעילות הפוגעת בחירויותיו הבסיסיות של החייב.
כונס הנכסים הוא “זרועו הארוכה” של הרשם. הוא אמור “לצאת מן המסגרת” וגם “לצאת אל השטח”; לבקר את הכנס שבכינוס, לשוחח עם הגורמים המעורבים, לקלוט בחושיו ועל סמך ניסיונו המקצועי את הנכס שבכינוס ואת האנשים הקשורים בנכס, להעלות את הסוגיות הרלוונטיות ולהמליץ בפני הרשם על אופן הפעולה להשאת התמורה, מבלי לגרום לנזקים.
ניתן להפיק תועלת מנכסים בין שמדובר בזכויות מקרקעין, זכויות יוצרים, זכויות בקניין רוחני ובין שבזכויות אחרות. את הזכויות ניתן לפצל, לאחד, לשפר ולהשביח. במצב רגיל, אמור החייב לבצע פעולות להשבחת נכסיו, אולם לעתים קרובות אין ברשותו יכולת, ניסיון ואורך נשימה לעשות כן. כונס נכסים בהליכי אכיפה יכול, באמצעות ידע ויכולת של בעלי מקצוע מתאימים ובפיקוח הרשות, להשיא רווחים ולהציג תוצאות כלכליות טובות תוך שימוש בנכסי החייב או מימושם.
על פי נתוני רשות האכיפה והגבייה, נכון ליום 31.12.14 מתנהלים בלשכות ההוצאה לפועל 11,674 תיקים שבהם מונה כונס נכסים. רובם המוחלט של תיקים אלה הם תיקי מימוש משכונות (או משכנתאות במקרה של מקרקעין), ומיעוט התיקים (כ-16%) הוא למימוש עיקולים.
המחברים